סגן נשיא מצרים, עמר סלימאן, הודיע היום (11.2) כי הנשיא חוסני מבארכ החליט לעזוב את השלטון. ניהול המדינה הועבר כעת לידי המועצה העליונה של הכוחות המזוינים.
עם הכרזה זו, קריאות מהולות בעצב ושמחה שטפו את "כיכר אל-תחריר" הגדושה בשעות אלו במאות אלפי מפגינים, שלאחר 18 ימים השיגו את מבוקשם.
בתגובות ראשונות להתפתחויות המרתקות במצרים, אמר סגן נשיא ארה"ב כי מדובר ב"יום היסטורי". קנצלרית גרמניה בירכה על האירועים וקראה למצרים לכבד את הסכם השלום עם ישראל. תורכיה הביעה תקווה, כי ממשלת מצרים החדשה תיענה לדרישות העם.
בכיר במפלגת השלטון דיווח, כי מבארכ ומשפחתו עזבו את קהיר לשרם אל-שיח'. לפי שעה, לא ברור היכן שוהה מבארכ והאם יישאר במצרים.
ללא ספק, היסטוריה מתרחשת לנגד עינינו. כרגע, רב הנסתר על הגלוי וככל שיעברו הימים תלך ותתבהר התמונה. ארגון האחים המוסלמים מהווה כעת את הגוף המאורגן ביותר במצרים, אך צריך לזכור כי גורמים בארגון הדגישו לפני כמה ימים שהם אינם מעוניינים להציע מועמד לנשיאות. להערכתי, בימים הקרובים נשמע יותר ויותר את קולם של "האחים".
שחר של עידן חדש מפציע באזור המזרח התיכון, אך דווקא ההתנהלות האמריקנית עם המשבר במצרים צריכה להדאיג את מדינת ישראל אך יותר את מדינות ערב המתונות, ובהן שכנתנו ממזרח - ירדן. האמריקאים הוכיחו, כי בשעת מבחן הם לא יעמדו באופן עיוור לצד בעל-בריתם. המשמעויות של צעד זה עלולות להיות הרות גורל. מבחינת הרחוב הערבי, המסר יכול להיות ברור: כוחה והשפעתה של ארה"ב הולכים ונחלשים, ועל-כן איראן, רוסיה, סין ומדינות אחרות עשויות להיות משענת בטוחה יותר.
נהפוך הוא, האמריקאים הוכיחו שהם מחויבים לחירות.
השבמחקלהזכירך, כאשר האמריקאים נכנסו בעוצמה לעובי הקורה במזרח התיכון, הנשיא בוש הכריז שמטרתם היא להביא חירות ודמוקרטיה. ההכרזה הזו נראתה לרבים כעלה תאנה לאינטרסים כלכליים, ולראיה הם הביאו את העובדה שהאמריקאים תומכים ברודנים. התשובה האמריקאית הייתה שהם משתפים פעולה עם הרודנים הללו בלית ברירה. עכשיו הייתה ברירה, והאמריקאים בחרו בעד החירות ונגד הרודן.
האמריקאים לא צריכים להיות בני-ברית של השליט, הם צריכים להיות בני ברית של העם. הם מראים עכשיו את ידידותם לעם המצרי. נכון, לא בטוח שהמצרים יעריכו את זה, ובהחלט לא בטוח שזה יביא דמוקרטיה. האמריקאים עלולים בטווח הקצר לאבד את יחסיהם עם מדינות מסוימות, אבל לטווח הארוך זה מאפשר להם להמשיך את מאבקם למען החירות והדמוקרטיה.
לגבי האחים המוסלמים, להערכתי הם ימשיכו לשמור על פרופיל נמוך. האווירה עכשיו לא בשלה להשתלטות שלהם. הם לא יעמידו מועמד לנשיאות, אלא ירוצו לפרלמנט, יקבלו את העשרים אחוז שלהם, וישבו באופוזיציה. הם יתנו לקואליציה החילונית להתמודד עם הבעיות העצומות העומדות עכשיו בפני מצרים, ויחכו עד שתמאיס עצמה על העם. הם גם ינסו להשתמש בחמאס כדי לגרור את ישראל להגיב, ואז לרכב על רגשות הזעם ברחוב המצרי ולצבור עוד פופולאריות. בסופו של דבר, המטרה שלהם היא כמובן להשתלט.
אבל זה אומר שלמצרים תהיה טעימה של חירות, ואחרי שטועמים פעם אחת, קשה לשכוח. בטווח הארוך, זה ישחק לרעת המוסלמים.
את האמריקאים לא מעניין חירות, שלא תשלה את עצמך.
השבמחקהממשל בארה"ב פועל לפי אינטרסים - והאינטרס הוא להחליף את מובארק כי במילא הוא יפול, אז עדיף לארגן זאת בצורה כזו שהאחים המוסלמים לא יצבור עד אז מספיק כוח וארה"ב תוכל לחזק גורמים מתונים במצרים ולהביא את השפעתם על הממשל המצרי.
אם ארה"ב הייתה מדינה שהמטרה שלה להפוך מדינות לדמוקרטיות, הם לא היו חברים כאלה טובים של רוסיה, סין, ערב הסעודית וכל שאר המדינות שדוגלות בשלילת זכויות אנושיות לאנשים במדינתם. במיוחד על סעודיה שהיא כאמור אחת הידידות הקרובות של ארה"ב במזרח התיכון. כמו כן מדינות המפרץ...
טדי צודק. האמריקאים אינטרסנטים גדולים. תראו מה קרה בכווית, בעיראק ובעוד מדינות רבות במזרח התיכון.לא אכפת להם מדמוקרטיה וזכויות אדם. אכפת להם מהנפט ועוד דברים חומריים אחרים!
השבמחקהאמריקאים בשום אופן לא חברים של סין ורוסיה - הם רואים בהם אויב עתידי. ועם ערב הסעודית הם מקיימים יחסי ברית מתוך אינטרסים משותפים.
השבמחקככה זה. כשיש אויב, כורתים בריתות גם עם כאלו שאתה לא אוהב. במלחמה נגד הנאצים, האמריקאים והבריטים הקריבו רבים מאנשיהם כדי להעביר נשק לידי הרוסים, כי הם היו בני בריתם. מייד כאשר נגמרה מלחמת העולם השניה, הסובייטים הפכו להיות האויב מספר אחת של החירות, ואז האמריקאים שיתפו פעולה עם ארגונים כגון המוג'הידין. נגמרה המלחמה הקרה, והמוסלמים הקיצוניים הפכו לאויב מספר אחד של החירות, אז האמריקאים החלו לשתף פעולה עם דיקטטורות ערביות. אבל המחויבות שלהם לחירות נשמרת, והם מוכיחים זאת עתה.
אינטרסים כלכליים תמיד מהווים שיקול במה שכולנו עושים. אבל לא זה מה שקובע.
החירות מתפשטת בעולם, והרבה מזה בזכות האמריקאים.
אני מכל מקום הייתי נזהר ומזכיר לכווולם שגם במהפכה האסלאמית זה התחיל ככה. תקוות, הבטחות (בין היתר - חופש לנשים ושלא יהיה ערוב של דת ומדינה) ובסוף - ח'ומיני.
השבמחקהאמריקאים חברים של כל מי שהם פוחדים ממנו או צריכים אותו, וכאלה הם רוסיה וסין.
השבמחקלמרות תקציב הביטחון העצום של ארה"ב שעולה פי עשרות מהתקציב של כל האויבים הפוטנציאלים של ארה"ב ביחד. ארה"ב צריכה להתחנן לסין כדי לבטל את החובות שלה, והיא צריכה לנסות להפוך את רוסיה שמחה כדי שלא תהווה איום עם כמות הפצצות האטום האינסופית שמחזיקה רוסיה.
והרגע הוכחת את הטענה שלי שלארה"ב אכפת אך ורק מאינטרסים, לא מעניין אותם מוג'האידין או סובייטים, אם זה עוזר הם יתנו נשק לרוצח הכי גדול. (טדי כהן, בלוג בישראבלוג: 693855